ביום 30.08.2010 ניתן פסק הדין של ועדת ערר מס שבח מקרקעין, התשכ"ג -1963, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בעניין ו"ע 1460/05, ו"ע 1185/07, ו"ע 1184/07, ו"ע 1342/06 ד. דוידוף הנדסה ובנין בע"מ ואח' נ' מנהל מס שבח, מרכז, בו קבעה ועדת הערר, כי זיכרון דברים אינו מהווה, בנסיבות המקרה, עסקה במקרקעין.
ועדת הערר ציינה, כי זיכרון דברים אינו בגדר חוזה מחייב וזאת לא רק בשל היעדר תנאי המסוימות בזיכרון הדברים אלא בעיקר בשל היעדר גמירות דעת להתקשר בחוזה מחייב וזאת נוכח "נוסחת הקשר", אותה קבעו המוכר והקונה, אשר לפיה זיכרון הדברים אינו מחייב עד שיחתם החוזה עצמו.
בהקשר זה הוסיף ביהמ"ש, כי בהתאם לדיני המס, על מנת שזכות תעלה לכדי "זכות במקרקעין" עליה להיות זכות אכיפה. אולם, מאחר וזיכרון הדברים אינו אלא שלב ביניים, עד לכריתתו של החוזה הפורמאלי הרי שאין בזיכרון הדברים כדי ליצור זכות משפטית מחייבת ואכיפה העומדת בהגדרת "זכות במקרקעין" כמשמעה בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג- 1963.